החלטה בתיק תת"ע 4221-05-10

המבחן לביטולו של פס"ד שניתן בהעדר  הוא האם היתה סיבה מוצדקת על פי דין לאי ההתייצבות לדיון ולחילופין ושלא כתנאי מצטבר האם קיים חשש לגרימת עיוות דין.

עניין זה רלבנטי בין אם בית המשפט קם מכסאו כבר ובין אם לאו.

לאור דברי הסניגור, אינני מוצא לנכון לקבוע כי היתה סיבה מוצדקת לאי ההתייצבות לדיון .

ניכר שהן התביעה, הן השוטרת והן בכל הכבוד גם בית המשפט ידעו לרשום ולזכור כי מועד הדיון נועד להיום ולשעה 12:30.

אין מדובר רק בזמנה של שוטרת שעזבה את עבודת יומה אלא גם בזמן שיפוטי ומשטרתי במישור זה שבית המשפט פינה חלון זמן לשם שמיעת תיק זה ולמעשה גם פעל על פי סמכותו לכשלא היתה התייצבות מטעם ההגנה , שקל את הדברים, ניסח את הדברים וגזר את הדין בשים לב למכלול השיקולים שהיו בפניו.

גם זמנו של התובע אין להקל בו ראש.

בית המשפט מופקד על שימוש מושכל בזמן שיפוטי, כך זכותו וכך גם חובתו.

באשר לחשש  בדבר גרימת עיוות דין, הרי שמאחר שהנאשם עומר על כפירתו וקבלת יומו  בבית המשפט לא אחסום אפשרות בסיסית ולגיטימית זו בפניו ואולם מאחר ואפשרות זו כבר ניתנה ולא נוצלה, ומאחר שכפי שצויין הושקעו משאבים הן בדמות הגעת השוטרת והמתנתה והן בהיבטים האחרים שציינתי, ראוי אכן לטעמי כפי שניכר שהסניגור עצמו סבר, כי התרופה  לכך תהיה באמצעות הטלת הוצאות מאת ההגנה לאוצר המדינה.

בכפוף אם כך לתשלום הוצאות בסך 500 ש"ח, עד לא יאוחר מ-30 יום מהיום, אורה על ביטולו של פס"ד שניתן כדין בהעדר ואקבע את התיק שוב להוכחות כבקשת הסניגור.

<#3#>

ניתנה והודעה היום י"ב אלול תשע"א, 11/09/2011 במעמד הנוכחים.

הוקלד על ידי: ציפורה לוי התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: